סיכום

במחקר שערכתי, ניתחתי פוסטים מובילים מקבוצות פייסבוק פעילות. מעבר לניתוח הפוסטים, אותו ערכתי על פי מספר שאלות מרכזיות, ניתחתי גם חלק מן התגובות שנכתבו על כל אותם פוסטים.

הקבוצה הראשונה שניתחתי הייתה קבוצת הנוסטלגיה "זכרונות ילדות בת ים". בחרתי 3 פוסטים מרכזיים, ובמהלך המחקר נוכחתי לגלות כי פוסטים דומים מפורסמים בקבוצה מידי יום. משלושת הפוסטים שדגמתי בקבוצה זו, מובן כי ההישענות על זיכרונות העבר תפסה תאוצה רבה בשנה האחרונה. כל פוסט מקבל מאות תגובות, ממאות אנשים שלא בהכרח מכירים אחד את השניה. ההימצאות הרבה במרחב הטכנולוגי היא זו שמאפשרת לנו ליצור תקשורת כה נרחבת. עוד עולה מהמחקר בקבוצה זו, כי מרבית הפוסטים והתגובות עוסקים בהעלאת זיכרונות הקשורים למקומות או אירועים מרכזיים שהיו בעיר.

גם אלו שאינם היו נוכחים באותם מקומות או אירועים, מוצאים לנכון להגיב ולשתף כי הוריהם מכירים את אותם מקומות או כי היו חלק מאותם אירועים. דבר זה מדגיש את הרצון להיות חלק מהקבוצה, להרגיש קשר גם כאשר אין קשר ישיר בין האדם לאירוע או למקום. מרבית חברי הקבוצה הם אנשים מבוגרים, שמעלים זיכרונות של ימים מלפני 20-40 שנה.

לכן, לעיתים נראה כי ההתרגשות וההתפעלות מהקשרים שנוצרים דרך אותה קבוצה נובעים מהעובדה שבתקופת הילדות שלהם לא היו את כל הכלים הטכנולוגיים האלה על מנת לתקשר אחד עם השניה. התרגשות זו אופיינית לחלק מן המהגרים הדיגיטליים בהם נכללים רוב חברי הקבוצה הזו. מעבר לכך, נראה כי אנשים רבים מחפשים ליצור ולהחיות קשרים עם אנשים שונים דרך הקבוצה. החיפוש והרצון אחר יצירת קשרים אלו, הם אלו שהובילו להפקת המסיבה אליה הוזמנו כל חברי הקבוצה. למרות שאינני נכחתי במסיבה, על פי השיח וההתנהלות בקבוצה, וכן על פי פוסטים אליהם נחשפתי, ניכר כי חברי הקבוצה השתוקקו למפגש מציאותי וקשר מציאותי בינהם.

הקבוצה השניה שחקרתי היא קבוצה שהמכנה המשותף בין חבריה מתבסס על הנכות הפיזית שלהם, וכן על רצונם לגרום לשינוי התנהלות הממסד מולם. האקטיביזם החברתי שקיים בקבוצה, יוצר לעתים חילוקי דעות בין חברי הקבוצה. הפוסטים שדגמתי אכן קוראים לשינוי ומנסים לעודד יציאה למחאות כנגד הממסד, אך מן התגובות הנכתבות על אותם פוסטים, נראה כי עיקר המחלוקת מתבססת על צורת המאבק ולא על תכליתו. העולם מורכב מקשת רחבה של אנשים בעלי דעות שונות, נקודת מבט שונה, וצורת התנהלות שונה. גם בקבוצות הווירטואליות דבר זה מורגש ונראה לעין. קבוצת הנכים אכן סובלת פעמים רבות מאפליה פסולה בחסות הממסד במדינה, אפליה שיוצרת מעין חיבור בין הנכים במדינה. נראה כי היזמה לפתיחת הקבוצה הזו נבעה מהקלות שיהיה ניתן לתקשר וליזום פעילויות חברתיות בקלות ונגישות גבוהה ניצול כלי זה למען מטרה חברתית הוא דבר שכיח בימינו.

בקבוצה זו, מרבית הפוסטים עוסקים בקריאה למחאות ובפניה רגשית לחברי הקבוצה בנוגע לקושי שבנכות. דגימת קבוצה זו חידדה עבורי את העובדה שגם כאשר ישנה מטרה נעלה וחשובה עבור קבוצה מסויימת, לעתים המחלוקות וחילוקי הדעות בתוך אותה קבוצה הם אלה שלעיתים משבשים את השגת המטרה. אכן חברי הקבוצה הזו משתוקקים לשינוי ופועלים על מנת להשיג אותו, אך השוני בדרך המאבק יוצרת בינהם חילוקי דעות שלטענתם מעכבים את השגת המטרה שנמצאת הרבה מעבר לכתלי הרשת והקבוצה הוירטואלית. למרות זאת, לא נחשפתי להתנהגויות אלימות או פוגעניות מטעם חברי הקבוצה אלא רק לוויכוחים ומחלוקות שהתנהלו בצורה הולמת ומכבדת.

הקבוצה השלישית שבחרתי לחקור היא הקבוצה של אסתר משה, קבוצה המכילה בתוכה אך ורק אנשים אשר למדו את תחום האסתטיקה והציפורניים ומחזיקים בתעודת סיום לימודים, מרביתם נשים. מכאן ניתן לראות כי הקבוצה נפתחה מראש במטרה ליצור בה שיח מקצועי ומכנה משותף מובהק.

מן הדגימה שערכתי, עולה כי מרבית הפוסטים בקבוצה זו הם אכן פוסטים מקצועיים הנוגעים לעיסוק בטיפוח הציפורניים ובאסתטיקה בכלל ובהם מבקשות חברות הקבוצה סיוע, עצות וטיפים בתחום.

הסיוע ובעזרה בין חברות הקבוצה הוא הדבר הבולט ביותר לעין בקבוצה זו. חלק נכבד מן הסיוע מתקבל ואף מתבקש ממנהלת הקבוצה, אסתר.

מעבר לתקשורת המתבססת על מקצוע זה, מנהלת הקבוצה מפרסמת מידי חודש-חודשיים פוסט בו היא מציינת את מספר החברות והחברים בקבוצה, ומבקשת להתחיל במעין שרשרת תגובות היכרות. פוסטים אלה זוכרים למאות תגובות ופרטי אישיויות שונים ומגוונים. החיבור והקשר הנוצר בין חברות הקבוצה בעת החשיפה האישית הזו, מהווה בסיס לתקשורת מכבדת יותר בינהן. כאשר אנו מכירים אדם בצורה שהיא קצת יותר מעמיקה משם ותמונת פרופיל, קשה יותר לפנות אליו בצורה פוגענית ומעליבה בגלל העובדה שאנו מבינים שמדובר באדם מציאותי.

על כן, אסתר מנסה ליצור תקשורת מכבדת ומפרגנת עד כמה שניתן, כי זוהי בעצם מטרתה של הקבוצה. מעבר לקשר הווירטואלי בקבוצה הנ"ל, אסתר מזמינה את חברות הקבוצה לסדנאות והשתלמויות בקליניקה שלה. המפגשים המציאותיים האלה מהדקים עוד יותר את הקשר בין חברות הקבוצה אך גם מחדדים יותר את המכנה המשותף בין חברות הקבוצה.

כשהתחלתי לערוך את המחקר שלי, אחת המטרות המרכזיות שלי הייתה לבחון את מידת הפוגעניות ואת רמת השיח בקבוצות הפייסבוק. חשוב לציין כי כמעט ולא נתקלתי בפוסטים או בתגובות פוגעניות ואלימות.

נושא האלימות והבריונות ברשת הוא נושא שעולה לכותרות פעמים רבות, אך בקבוצות ובפוסטים שדגמתי נחשפתי לשיח אחר, מכבד יותר, ואף ניתן לומר מקצועי יותר.

הקבוצות הווירטואליות הן חדשניות, מסקרנות ומגוונות והמניע המרכזי של כל אותם אנשים להיות חברים בקבוצות אלו הוא תחושת השייכות. הקבוצות הפעילות ווירטואלית הופכות פעמים רבות להיות גם פעילות במציאות, לרוב במובן חיובי. האשליה כי הקבוצה הווירטולית היא קהילה אמיתית בה אנו נמצאים היא אשליה שמרחפת מעלינו עם בואן של הרשתות החברתיות.

המסקנה העיקרית שלי מן המחקר הזה, היא שכל עוד אנו שומרים על שיח מכבד, ופועלים בקבוצות ווירטואליות עם תוכן שאינו רדוד ושטחי אלא תוכן אשר תורם לנו ידע, מסייע לנו, וגורם לנו הנאה ללא שום פגיעה שבאה על חשבון האחר, אין כאן כלל בעיה. אנחנו לא יכולים להתעלם מהתפתחות והשתלטות הטכנולוגיה על חיינו, אך אנו בהחלט יכולים לבחור כיצד לנצל אותה, והיכן למתן אותה.

בסופו של יום, כולנו מכבים את המסכים ו"מדליקים" את העולם המציאותי שלנו, שאיתו אנו צריכים להתמודד. והכוח תמיד טמון בידיים שלנו. כל עוד נבחר לבסס את השייכות והביטחון שלנו על דברים מציאותיים, ונדע כיצד להתנהל גם כשאנו מאחורי מסך ומקלדת, קבוצות הפייסבוק יהפכו למקום שיותר נעים להיות בו, אך גם מקום שאין לנו תלות שלילית בו.